סובלים מכאבי צוואר אך היד או השכמה כואבים עוד יותר? אולי יש לכם רדיקולופתיה צווארית. 

רדיקולופתיה צווארית הינו מונח מקצועי המתאר כאבים ו/או תסמינים נוירולוגים כתוצאה מלחץ של חוליות הצוואר על שורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה.

במחקר שפורסם בשנת 2023 נבדקה רמת הדיוק של בדיקות שונות בפיזיותרפיה באבחון של רדיקולופתיה צווארית. בעזרת ריאיון ובדיקה קלינית, ללא צורך בהדמיה כגון CT או MRI. 

במחקר זה התייחסו לרדיקולופתיה צווארית כתסמינים שיכולים לקרות כתוצאה מלחץ על שורשי העצבים בעמוד השדרה הצווארי, הכוללים:

• תחושות של נימול או כאב לאורך היד. הכאב יכול להיות בעוצמות שונות.
• חולשה שרירית
• ירידה בתחושת מגע 
• ירידה ברפלקסים

שיטת המחקר:

134 נבדקים עם כאבים במשך  כ22 שבועות(בממוצע), השתתפו במחקר. 

בשלב הראשון השלימו ריאיון עפ"י שאלון אחיד, שנקבע ע"י צוות רב-מקצועי הכולל פיזיותרפיסטים, נוירולוג ואורטופד כירורגי. ובדיקה קלינית ע"י פיזיותרפיסט שכללה:

Spurling test

upper limb neurodynamic test for median nerve

shoulder abduction relief test

cervical distraction test. 

בדיקה נוירולוגית מלאה.

מתוך 134 הנבדקים,  66 נבדקים (49%) אובחנו מאוחר יותר כסובלים מרדיקולופתיה צווארית ע"י נוירולוג, בעזרת בדיקה קלינית וממצאים ב MRI התומכים בלחץ על שורשי העצבים בצוואר.

תוצאות המחקר:

כשהשוו את תוצאות המבדקים למספר המשתתפים שאובחנו, בסופו של דבר בעזרת בדיקה קלינית של נוירולוג והדמיה בMRI, מצאו ש:

נבדקים שאובחנו עם רדיקולופתיה צווארית על בסיס MRI והצוות הרפואי, נטו:

1. לדווח בראיון על כאב דומיננטי יותר ביד מאשר בצוואר, ביחס לאלו שלא אובחנו עם רדיקולופתיה צווארית.
2. להשתמש בתרופות נגד כאב עצבי, ותסמינים נוירולוגים רחבים יותר, מאשר אלו ללא רדיקולופתיה צווארית.

1. לא היו הבדלים הקשורים בגיל, מגדר, קושי תפקודי, רמת כאב סובייקטיבית, מצב תעסוקתי או דיווח על חולשת שרירים.

בנוסף נמצא כי השימוש במשפטים הבאים במהלך הראיון:

1. "כאב היד גרוע יותר מכאב הגב"
2.  "במהלך גיהוץ הכאבים מחמירים"
3. "ירידה בסימפטומים בזמן הליכה עם ידיים בכיסים". 

הראו ספציפיות של 81-85%, מה שמעיד כי השימוש בהם מעלה את הסבירות לאבחנה. ורגישות של 14-58%. מה שמעיד כי היעדרות של משפטים אלו בראיון לא בהכרח מעידה על כך כי לנבדק אין רדיקולופתיה צווארית.

נמצא כי השימוש בתלונה של נמלולים ו/או הירדמות של היד, הראו  רגישות  של 83-88%, מה שמעיד כי היעדרות של תלונות אלו מקטינות את הסיכוי לאבחנה. אך ספציפיות נמוכה של 37-41%, מה שמעיד כי תלונות אלו לא בהכרח מעידות על רדיקולופתיה צווארית. על כן בסך הכללי, לשאלות בראיון לבדם, יש ערך מוגבל.

בבדיקה הקלינית: 

ל(84%)spurling test וירידה ברפלקסים(81%) יש את הספציפיות הגבוהה ביותר(מה שמעיד כי תוצאות חיוביות במדבקים הללו, מעלים את הסיכוי לרדיקולופתיה צווארית).

הרגישות של מבחנים אילו הייתה 57% ו55% בהתאמה, מה שמעיד כי היעדרות בממצאים הללו יכולה, ברמה מסוימת להפחית את הסבירות לרדיקולופתיה צווארית.

מגבלות המחקר:

1. התוצאות של מחקר זה היו שונות בחלק מסוים של שאלות ראיון והבדיקה הפיזיקלית, ממחקרים אחרים שהיו קטנים יותר במספר הנבדקים ו/או שונים בדרך האבחון של רדיקולופתיה צווארית.
2. יש חוסר הסכמה לגבי הדרך הטובה ביותר לאבחן רדיקולופתיה צווארית, במחקרים אחרים השתמשו באלקטרומיוגרפיה(EMG) ששם דגש על הפתופיזיולוגיה ואילו במחקר הנ"ל השתמשו בMRI ששם דגש על הפתו-אנטומיה. מה שהופך לקשה את ההשוואה למחקרים אחרים.

המלצות:

1. הסבירות לרדיקולופתיה צווארית עולה כאשר המטופל מדווח במהלך הראיון:

על כאב יד חמור יותר מכאב צוואר, על סימפטומים שעולים בזמן שימוש במגהץ או יורדים בהליכה עם הידיים בכיסים. 

1. הסבירות לרדיקולופתיה צווארית עולה בבדיקה הקלינית:

• תוצאות חיוביות במבחן – spurling יישור, כיפוף צידי וסיבוב של הצוואר (במידה ולא הופקו הסימפטומים, מוסיפים גם דחיסה של חוליות צוואריות). 
• ו/או ירידה ברפלקסים.

1. הסבירות יורדת: במידה והמטופל לא סובל עקצוצים או נימולים לאורך היד. 

לסיכום– בכל הנוגע למטופלים עם כאבים בצוואר וביד, המידע שנמצא במאמר מאפשר לפיזיותרפיסטים לבחור את הטיפול השמרני הטוב ביותר ולהחליט, במידה ונדרש, על הפניה להדמיה כמו CT או MRI או על צורך בהפניה לאבחנה נוספת של רופא.